מלכי נ' גני נוי ידעי בע"מ ואח'

פסק דין

זוהי תביעה קטנה לפיצוי התובעים על נזקי רכוש שנגרמו לרכבם בתאונה שארעה ביום 13.7.13 ובה היה מעורב רכב הנתבעת מס' 1 הנהוג על ידי הנתבע מס' 2 ומבוטח על ידי הנתבעת מס' 3.

על פי הנטען בכתב התביעה, במועד התאונה הנ"ל, עצר הנתבע מס' 2 את רכבו מאחורי רכב צד ג' שעצר לפניו בעצירה מוחלטת. רכב התובעים עצר מאחורי רכב הנתבעים ובשלב מסויים, רכב הנתבעים נסע לאחור וכתוצאה מכך פגע ברכב התובעים בחזית הקדמית שלו. כתוצאה מכך, נגרם לרכב התובעים נזק שהוערך על ידי שמאי מטעמם בסך 4,112 ₪. בנוסף, תבעו התובעים בכתב תביעתם פיצוי בגין שכ"ט השמאי בסך 650 ₪ ופיצוי נוסף בגין הפסד זמן, ריצות וטרטורים בסך 500 ₪.

הנתבעים בכתב ההגנה שהוגש מטעמם הכחישו את טענות התובעים ועתרו לדחיית התביעה נגדם.

נטען על ידי הנתבעים כי במועד הרלבנטי רכב שנסע לפני רכבם בלם בפתאומיות. הנתבע מס' 2 שהבחין בבלימת הרכב שנסע לפניו, בלם גם הוא את רכבו וגרם לעצירת הרכב. רכב התובעים שנסע מאחוריו לא הספיק לבלום ופגע ברכבו.

במחלוקת שניטשה בין בעלי הדין שמעתי היום את עדויותיהם של בעלי הדין ועדיהם. לאחר מכן נשמעו לפני סיכומי טענות הצדדים בעל פה ולאחר שמיעת העדויות והטענות שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

בהתאם להוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז- 1976, הנימוקים לפסק הדין יבואו להלן באופן תמציתי.

ראש וראשון, נתתי אמון בגרסת התובעת מס' 1 לפיה רכבה נעצר עצירה מוחלטת לאחר רכב הנתבעים, שנעצר לאחר רכב צד ג' שנסע לפני רכב הנתבעים, זמן מה לפני מועד התרחשות התאונה. במהלך פרק הזמן האמור ירד בעלה של התובעת מס' 1, שנסע קודם לכן עמה ברכב, מן הרכב ועשה את דרכו למכולת סמוכה. גרסה זו עולה בקנה אחד עם גרסת עד ההגנה, עמוס עמרם, שאישר בעדותו כי בעלה של התובעת מס' 1 הגיע למקום התאונה זמן קצר לאחר התרחשותה.

אומנם, התובעת מסיבותיה לא דאגה לזימון בעלה למתן עדות בבית המשפט והסתפקה בעדותה היחידה יחד עם זאת נראה כי במכלול הנתונים והשיקולים ניתן יהיה לבסס על עדות יחידה זו את ההכרעה בתיק, לטובת התובעת, וזאת חרף מגבלות סעיף 54 לפקודת הראיות {נוסח חדש}, התשל"א – 1971.

כאמור, עדותה של התובעת שנמצאה אמינה בעיני קיבלה חיזוק ותימוכין מעדותו של עד ההגנה והיא עולה בקנה אחד עם הגרסה הראשונית שנמסרה על ידי התובעת מס' 1 לחברת הביטוח שלה (ראה בעניין זה מוצג ת/1).

גרסת התובעת מתיישבת גם עם העובדה כי הנתבע מס' 2 נתן פרטיו לתובעת ולא תבע את התובעת בגין נזקיו הגם שמעיון בתמונות של רכבו (מוצג נ/2), ניתן היה להתרשם כי לרכבו נגרם נזק בר תביעה.

עצם העובדה כי את הגרסה של הנתבע מס' 2 הוא מסר לחברת הביטוח בחלוף מספר לא מבוטל של ימים לאחר מועד התרחשות התאונה, מטה אף היא את הכף לטובת התובעת ויש בה כדי לתמוך ולחזק את גרסתה.

בנוסף, ולא פחות חשוב, עדות הנתבע מס' 2 לא הותירה עלי רושם אמין וחיובי ובנסיבות העניין שוכנעתי כי הגרסה שנמסרה על ידי הנתבע מס' 2 אינה משקפת את המציאות כהוויתה.

בנסיבות העניין, הריני מקבלת את גרסת התובעים באשר להתרחשות התאונה וקובעת כי התאונה התרחשה לאחר שרכב הנתבע נעצר לאחר רכב צד ג' ורכב התובעים נעצר מאחוריו, כאשר לאחר מכן, ומסיבה לא ידועה, החל רכב הנתבעים נוסע לאחור ומבלי לשים לב פגע ברכב התובעת מלפנים.

באשר לשאלת הנזק, התובעים תמכו את טענתם לעניין זה בחוות דעת שמאית שעורכה לא נחקר על ידם ובנסיבות העניין ניתן לקבוע כי עלה בידי התובעים להוכיח כדבעי את הנזק הישיר שנגרם לרכבם.

על כן ובהתחשב בנזק שהוכח, מתוך זה שנתבע, הריני פוסקת בזאת כי הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעים יחד סך של 4,762 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (4.11.13) ועד היום. בנוסף, ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד לתובעים יחד את הוצאות המשפט בסך 500 ₪.

התשלום יבוצע בתוך 30 יום ממועד מסירת פסק-דין זה לנתבעים באמצעות הנתבעת מס' 3, אחרת – יישא הסכום האמור הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל. 

המזכירות תמציא העתקים לצדדים.

ניתן היום, ח' אייר תשע"ד, 08 מאי 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: